מה אם הסיפור על אברהם, האב הראשון לפי סדר התורה, נכתב דווקא אחרי המסורות על יעקב? ומה אם ההסברים לברית המילה שונים מאוד מאלה שהתרגלנו לשמוע? פרשת לך לך מציגה הבטחות אלוהיות, ארץ מובטחת וברית הנחתמת בגוף. אבל מה מסתתר מאחורי הסיפורים המוכרים, ואילו השלכות יש להם על חיינו היום?

​

‏בפרק הזה של ״על אמונות ותוצאותיהן״, דניאל אדר בוחן את פרשת לך לך באמצעות מחקר המקרא, פרשנות מסורתית וביקורת על האופן שבו טקסטים עתיקים ממשיכים לעצב תפיסות מוסריות ופוליטיות. מסיפורי אברהם ושרי במצרים ועד ברית בין הבתרים, השאלה אינה רק מה כתוב בתורה, אלא מי כתב, מאיזו נקודת מבט, ולאיזו מטרה.

​

‏הדיון במחזור סיפורי אברהם נשען על דברים של פרופ׳ ישראל פינקלשטיין ומציג את הטענה שמסורות יעקב קדמו למסורות אברהם. כיצד הפך האב המזוהה עם ממלכת ישראל הצפונית לנכדו של האב המזוהה עם יהודה? ומה מלמדת העריכה הזאת על הקשר בין כתיבת העבר, זהות לאומית ושאיפות טריטוריאליות? גם הדמיון בין סיפורי האישה המוצגת כאחות אצל אברהם ואצל יצחק מקבל משמעות אחרת כשמפרידים בין סדר העלילה לסדר חיבורה.

​

‏מכאן עוברת הבחינה להבטחות הארץ והזרע. מה משמעות ההבטחה לצאצאים כעפר הארץ וככוכבי השמיים? כיצד מתוארים המפגשים בין אברהם לאל, ומה ההבדל בין התגלות במחזה לבין אל שנראה, מדבר ועולה? ברית בין הבתרים נבחנת גם כטקס עתיק של כריתת ברית וגם כמקור להבטחת שטח מנהר מצרים עד נהר פרת. דניאל קושר בין הקריאה הזאת לבין תפיסות משיחיות ושיח פוליטי על גבולות וריבונות.

​

‏במרכז הפרק עומדת ברית המילה: מקורותיה, המשמעויות שיוחסו לה והנימוקים לביצועה בתינוקות. הדיון מציג מסורות על שלמות גופנית, דמויות שנולדו מהולות ומלאכים שנבראו ללא עורלה, לצד אמונות עתיקות שקשרו מילה להגנה מפני סכנה. סיפור ציפורה ו״חתן דמים״ מצטרף לבחינת הקשר בין חיתוך, דם והצלה.

​

‏ומה אמר הרמב״ם? באמצעות דבריו ב״מורה הנבוכים״, הפרק בוחן את הסבריו למילה כאמצעי לריסון התשוקה המינית ואת נימוקיו לביצועה בגיל צעיר. אלה מוצגים לצד ההיסטוריה של התפשטות המילה בעולם דובר האנגלית, שבה מילאו פחדים מאוננות ותפיסות מוסר ויקטוריאניות תפקיד משמעותי. מתוך ההשוואה עולות שאלות על מסורת, סמכות, חמלה וזכות הבחירה של מי שגופו עומד במרכז הטקס.

​

‏בחלקו האחרון, הפרק עובר מהאמונות לתוצאותיהן באמצעות קטעים מספר הילדים ״חמש דקות פרשה לפני השינה״. כיצד מוצגים שרי והגר, ישמעאל והערבים? מה לומדות ילדות וילדים על עבדות, בעלות על הארץ וכוחו של לימוד התורה לעומת שירות צבאי? דניאל מבקר את המסרים שבקטעים המצוטטים ושואל כיצד סיפורים לפני השינה עלולים להפוך לכלי להנחלת גזענות, ציות ותפיסת עליונות.

​

‏לסיום, ציטוט של יאיר לפיד על ״לך לך״ מעלה שאלה נוספת: מה קורה כשמנהיגות פוליטית מגייסת את המקרא לצורכי זהות לאומית, אך הופכת את משמעותו של הפסוק? בין מחקר, מסורת וסאטירה, הפרק בוחן את המרחק שבין סיפור מקודש לבין האחריות האנושית לתוצאותיו.